הגברה

תפקיד מכשיר השמיעה הינו להגביר את עוצמת הצלילים בתחום מסוים של תדירויות.

מכשיר השמיעה מגביר את כל הצלילים באופן שווה – את צלילי הדיבור ואת צלילי הסביבה.

המכשיר מגביר את העוצמה בלבד ואין תיקון של אופן השמיעה.

קיימים סוגים של מכשירי שמיעה שונים בעלי אפיוני הגברה שונים, ולכן חשוב להתאים לכל אחד את מכשיר השמיעה שלו בהתאם לירידה שלו בשמיעה. מכשירי השמיעה נבדלים זה מזה מבחינת העיצוב והתפקוד שלהם, בגודל שלהם ובמיקום שלהם.

התאמת מכשיר שמיעה לתינוק מיד עם גילוי הלקות בשמיעה הינה חיונית על מנת להגביר את צלילי הסביבה, כדי לאפשר לו להתנסות בשמיעה הרבה ככל האפשר ומגיל צעיר ככל האפשר, וכדי לשמור על תפקוד העצב.

 

המכשיר הנפוץ ביותר אצל הילדים הינו המכשיר מאחורי האוזן

 

המכשיר בנוי ממספר חלקים:

 

מיקרופון - תפקידו לקלוט את הצלילים. הוא הופך את האנרגיה האקוסטית של צלילי הסביבה והדבור לאנרגיה חשמלית.

מגבר - תפקידו להגביר את עוצמת הצליל המגיע מהמיקרופון. המגבר ממוקם בתוך המכשיר ומופעל על ידי סוללה.

רסיבר - תפקידו לשנות בחזרה את האנרגיה החשמלית המגיעה מהמגבר לאנרגיה אקוסטית.

בחלקו התחתון של מכשיר יש את בית הסוללה לשם מכניסים את הסוללות יש להחליפן בערך אחת לשבוע אם משתמשים באופן עקבי ורצוף.

 

אוזניה – המכשיר מחובר לאוזן באמצעות צינורית המחוברת לאוזנייה.

האוזנייה מותאמת למבנה האוזן של הילד ותפקידה להעביר את הצלילים המוגברים על ידי המכשיר לאוזן כמה שיותר קרוב לעור התוף ולמנוע בריחה של צלילים החוצה. את האוזנייה יש לחדש מדי מספר חודשים כיוון שהאוזן גדלה והאוזנייה חייבת להיות מותאמת בדיוק לתוך האוזן.

 

איך המכשיר עוזר לילדך לשמוע?

צלילי הסביבה והדבור ברובם מופקים ונקלטים ברמה של 60 dB. ילד שסף השמיעה שלו נמוך מזה לא יקלוט צלילים ודבור. בעזרת המכשיר מגבירים את הצלילים כך שהילד יוכל לקלוט אותם.

יחד עם זאת, יש להתאים בזהירות את מידת ההגברה  לילד ולירידה שלו בשמיעה, כיון שהגברה גבוהה מדי עלולה לגרום לעיוותים בצלילים, להזיק לשמיעתו של הילד וליצור מצב של אי נוחות בולטת בהשמע צליל חזק.

 

מכשיר FM

שיטת הגברה זו נועדה לשפר את תפיסת הדבור של הילדים בסביבתם. הנחה היא שהיכולת לתפוס את צלילי הדבור מושפעת גם מהתנאים הסביבתיים בהם מתנהלת התקשורת.

 

  • המרחק בין המאזין לדובר- ככל שהמרחק יהיה גדול יותר כך תהייה ירידה בעוצמת הדיבור המגיעה לילד לק”ש והילד יתקשה לקלוט את קולו של הדובר.

  • מידת ההדהוד – הדהוד נוצר מהחזרה של צלילים ממשטחים שונים בחדר כמו קירות ורהיטים. הוא יוצר מצב בו צלילים חזקים וממושכים (תנועות) אינם מאפשרים לשמוע צלילים חלשים וקצרים (עיצורים)

  • עוצמת רעש הרקע- רעש רקע קיים באופן טבעי. רעש מכוניות, רעש ש למכשירי חשמל או של ילדים משחקים. אנשים שומעים מצליחים להבין דבור על רקע רעש חזק ואילו לק”ש מתקשים בזה מאד .הם זקוקים לתנאי שמיעה טובים יותר-על עצמת הדבור להיות גדולה מעוצמת רעש הרקע .יש ליצור מצב מתאים של Signal to noise ratio (היחס בין צליל המטרה ורעש הסביבה).

 

מאחר ומכשירי השמיעה רגילים מגבירים את רעשי הסביבה כמו את צלילי המטרה,הם אינם נותנים פתרון לקושי הזה.

 

מכשיר ה FM מכיל שני מרכיבים עיקריים-משדר ומקלט, ופועל על פי עקרון של גלי רדיו. הדובר נושא על גופו את המשדר והילד המאזין מרכיב על גופו את המקלט. במכשיר רגיל המיקרופון הקולט את צלילי הסביבה נמצא על אוזנו של הילד כחלק מהמכשיר עצמו, ולכן העצמה שנקלטת על ידי המאזין תלויה במרחקו מהדובר,ברעשי הרקע ובהדהוד.

 

במכשיר FM ,מאחר והמשדר נישא על גוף הדובר, הוא שומר על מרחק קבוע מהמיקרופון-למעשה מאזנו של המאזין, ובכך שומר על עוצמה קבועה של דבור. הדבור מועבר למשדר של הילד שנמצא על אוזנו באמצעות גלי FM. הילד יכול לשמוע אדם משוחח איתו גם כאשר המרחק בינו ובין הדובר גדול. התנאי הוא ששני החלקים יהיו מכוונים לאותו התדר. מכשיר כזה מיועד לילדים כבדי השמיעה או חרשים המנצלים את שרידי השמיעה שלהם היטב ,ונמצאים במסגרת רגילה בקבוצה של ילדים שומעים, וכשהם צריכים ללמוד מתוך מליאה גדולה (אוניברסיטה) כשיש מרחק רב בין הדבור למאזין.

 

עם התקדמות הטכנולוגיה ישנה התקדמות גם בתחום , והיום ישנן מערכות FM אישיות וכיתתיות בהם יש אפשרויות שונות כמו זו שהתדר מתכוונן בעצמו.

שתל השבלול

שתל השבלול הנו אחד הפיתוחים החשובים ביותר לשיקום השמיעה. שתל השבלול  "עוקף" את השבלול הנמצא באוזן  שאינו מתפקד כמצופה ומגרה ישירות את סיבי עצב השמע. שתל השבלול מתאים למי שמכשיר השמיעה לא עוזר לו מספיק לשמוע ולהבין שפה מדוברת . כאשר הילד שומע טוב תאי העצב שבשבלול מגרים את עצב השמיעה ומעבירים את המידע למח..כאשר הילד אינו שומע טוב ויש לקוי בשבלול  ,אין גירוי של העצב .

כשמכשירי השמיעה, שאינם מגרים ישירות את העצב אלה מגבירים את הצלילים בלבד,  לא עוזרים לילד לשמוע ולעבד שפה מדוברת נעזרים בשתל השבלול.

במסגרת התהליך  לקראת ניתוח שתל השבלול ,יש לסיים את תהליך הברור השמיעתי ולדעת את מצב השמיעה לאשורו בכל אוזן בנפרד ,מאחר ולעתים יש הבדלים בין האוזניים. תהליך זה נעשה באמצעות בדיקות אובייקטיביות ( ABR) ובדיקות התנהגותיות (של כל אוזן בנפרד)

בהמשך יש להתאים מכשירי שמיעה , להתנסות בהם מספר חודשים ולבדוק את השמיעה  באמצעותם. במקביל  לשלבים אלה ניתן לפנות ליחידה לשתל השבלול בבתי החולים , להפגש עם הרופא המנתח ועם הקלינאיות המטפלות שם, ולקבל הפניות במידת הצורך לבדיקות נוספות כגון MRI וכדומה ולבחור את השתל והחברה הרצויים למשפחה.

בהמשך, הצוות בבית החולים פונה לקבל אישור על הניתוח מקופת החולים המבטחת את המשפחה ואחר כך הילד מוזמן ל"טרום ניתוח" . בסוף התהליך נקבע מועד לניתוח.

מערכת שתל השבלול מורכבת מחלקים פנימיים שמוחדרים בניתוח, ומחלקים חיצוניים אותם מחברים אח"כ, החלקים מחוברים זה לזה בעזרת מגנט.

את הניתוח עושים באוזן אחת או בשתיהן..

יש לדעתכי מיד לאחר הניתוח, הילד עדיין לא שומע , הואיל ואין עדיין חיבור בין החלק החיצוני לחלק הפנימי של השתל. כעבור כחודש, לאחר שמקום הניתוח החלים לגמרי, הילד מוזמן לכיוון הראשון או ליצירת ה"מפה" הראשונה של החלק החיצוני המעביר את הצלילים פנימה.

הכיוון הראשון של השתל הוא בדרך כלל מרגש למדי, במיוחד בעבור ההורים. טכנית, זו הפעם הראשונה שהילד חווה שמיעה דרך השתל. חוויה זו שונה מילד לילד והתגובות נעות בין צחוק לבכי, בין בהלה לשמחה, ובין תדהמה לאדישות. רצוי להורים לא להגיע עם ציפיות גבוהות, הואיל וגם אם הילד שומע, קרוב לוודאי שבשלב זה אין שמיעה זו אומרת בעבורו דבר. הילד צריך ללמוד לשמוע עם השתל. התהליך הינו הדרגתי וממושך.

אפשר לנתח היום כבר בגיל עשרה חודשים -שנה.

שטת השיקום של הילד מותאמת להגברה החדשה שהוא מקבל משתל השבלול.

למידע נוסף ,הרלוונטי עבור ילדך, יש לפנות לקלינאית המשקמת במיח"א באר שבע.