עקרונות השיקום

בבסיס תכנית ההתערבות, נטועה האמונה כי התערבות מוקדמת בגיל הרך היא חיונית ביותר ולה תפקיד מכריע בהתפתחות הילד כבד השמיעה והחרש וביכולתו לפתח תקשורת שפה ודבור וכן ההבנה של מקום ההורים, המשפחה והסביבה בתהליך החינוך והשיקום
הצוות הרב מקצועי במיח”א עובד בגישה הוליסטית ומערכתית המתייחסת אל הילד ועולמו כמכלול ורואה את המשפחה והקהילה כשותפים מרכזיים לתהליך ההתפתחות של הילד.
קיימות מספר שיטות לטיפול ושיקום ילדים כבדי שמיעה וחרשים. אין דרך אחת יחידה שנועדה לענות לצרכים של כל ילד כבד שמיעה וחרש ומשפחתו, לעיתים יש צורך בשילוב שיטות. לכן, לצוות שלנו ידע בכל גישות השקום העדכניות כיום בחינוך ושיקום ילדים עם כבדי שמיעה וחרשים:

הגישה האורלית – מבוססת על ההנחה שרוב הילדים כבדי השמיעה והחרשים מסוגלים לרכוש מיומנות בשפה מדוברת, וככל ששליטתם בכך תהיה טובה יותר,הדבר ישפיע לחיוב על תפקודם בחברה השומעת. על פי גישה זו מושם דגש רב על ניצול שרידי השמיעה, אימוני שמיעה, שימוש במכשירי הגברה, פיתוח דיבור תקין וקריאת דיבור-קריאת שפתיים (פלאוט, 1994).

הגישה הכוללנית– מעודדת שימוש בכל הדרכים האפשריות לעידוד תקשורת-בין ילדים כבדי שמיעה וחרשים ועם עמיתיהם השומעים. מושם דגש על שימוש במכשירי שמיעה, קריאת דיבור,איות שפה מסומנת (סימנים מקבילים לדיבור), שפת סימנים, הקיימת כשפה בפני עצמה, קריאה וכתיבה. במסגרות החינוכיות בה מיושמת הגישה נעשה שימוש בו זמני בסימנים, קריאת שפתיים ודיבור. הדקדוק של גישה זו הוא זה של השפה המדוברת. תקשורת מסוג זה נועדה להקנות לילד שליטה טובה יותר בשפה המדוברת (דרומי, רינגולד, פלאוט, בן יצחק, בני-נוקד, והימל, 1993).

הגישה השמיעתית-מילולית– מדגישה פיתוח יכולות לימוד הקשבה אצל הילד כבד השמיעה והחרש פיתוח שפה מדוברת ודיבור.הגישה מתבססת על אבחון מוקדם של לקות השמיעה; התאמה מוקדמת של מכשירי שמיעה; טיפול אבחוני מתמשך ויחסי שותפות בין המשפחה ואנשי המקצוע. הילדים לומדים בעזרת שימוש במכשירי הגברה (מכשירי שמיעה או בשתל השבלול), להקשיב לקולות שלהם ושל אחרים, לצלילי הסביבה, להבין תקשורת מדוברת ולפתח שיחה.
הגישה השמיעתית-מילולית מעודדת ומלווה התפתחות טבעית של שפה ודיבור (וורן אסטרברוקס).

הגישה הטבעית– העבודה במיח”א מתבססת על עקרונות תכנית ההתערבות על פי פרויקט “קשר” הנשען על הגישה הטבעית הנחת הבסיס של הגישה הטבעית היא, שילדים כבדי שמיעה וחרשים יכולים לפתח שפה בתהליך דומה ועל פי אותם שלבים , שילדים שומעים רוכשים בהם שפה. מכאן, שתהליך ההתערבות חייב להתרחש בתוך הקשרים טבעיים בסביבת הילד ודרכי ההוראה של השפה חייבות לעודד תהליכים ספונטניים וטבעיים בדומה לתהליכים המתרחשים בין אמהות שומעות לילדים שומעים . התקשורת בתוך ההקשר ההוראתי משמעותי ועונה על תחומי העניין של הילד, התנסויותיו וחוויותיו האישיות. (דרומי ורינגוולד – פרימרמן, 1996)

ההורים שותפים בבחירת הגישה השיקומית ובקבלת ההחלטות בנוגע לשיקום ילדם ואף מובילים ומניעים את תכנית הטיפול. הם שותפים בקביעת מטרות הטיפול וביישומן.