פרופ׳ ז׳אק סידי ז״ל

לפרופ’ ז'אק סידי זכויות רבות במרכז השיקומי של מיח”א באר שבע בדרום.
רופא א.א.ג מסור, דואג, חרוץ, שקדן, סולל דרך, יוזם ובעל חזון שרבים מתושבי הנגב על מגזריו השונים חבים לו את בריאותם ואת יכולתם לחיות חיים איכותיים, מלאים ומשולבים בחברה.

פרופ’ סידי ז”ל היה חלוץ ויזם בתחום הרפואה כדוגמת סקר השמיעה הראשון בנגב הניח את “אבן הפינה” לרפואת משפחה שהתפתחה סביב בית החולים סורוקה ושל בית הספר לרפואה שהוקם מאוחר יותר על יסוד זה.
פרופסור סידי מתאר את המצב שהיה בנגב כשהגיע לבאר שבע כרופא צעיר:

“בבאר שבע והסביבה חיו אז כ-150,000 תושבים, חלקם עולים חדשים מצפון אפריקה ומרומניה שחלקם חיו במעברות, בעיירות פיתוח ומקצתם בבאר שבע. מצבם הכלכלי והבריאותי היה ירוד מאוד. המצב לא היה שונה בקרב הבדואים שנדדו בנגב. הכישורים והידע של הרופאים בחלק מעיירות הפיתוח היה דל, ולא היו להם התנאים והאמצעים  לבדוק ולטפל במחלות אוזניים. משפחות העולים היו מרובות ילדים, ללא אמצעים והם לא יכלו להרשות לעצמם, להשאיר במעברה 2-5 ילדים בחום של הקיץ ובקור והגשם של החורף, על מנת להגיע לבית חולים. אף, לא יכלו להרשות לעצמם להוציא כסף לנסיעות לבאר שבע. כשהם הגיעו כבר לב”ח, לרוב היה מאוחר מידי. הילדים סבלו מדלקות אוזניים חריפות מלוות בסיבוך של מסטואידיטיס (דלקת בעצם האוזן) ומשילשולים.”

…”על מנת להקל על אוכלוסיות החלשות מעיירות הפיתוח, חשבתי שיהיה רצוי לנסוע ליישובים ולבדוק את החולים במרפאות המקומיות יחד עם הרופאים המקומיים. חשבתי כי כך, במרוצת הזמן הרופאים המקומיים יצברו ידע ויוכלו להמשיך בטיפולים ולחסוך זמן והוצאות מחולים. ראשית הגעתי להסכם עם הרופאים באזור בקרית גת שהייתה העיירה הגדולה. נסעתי לשם פעמיים בשבוע, אחרי הצהרים, בהתנדבות. ההנהלה המרכזית לא קיבלה משום מה את יוזמתי בחיוב, למרות שלא ביקשתי כל תמורה כספית או אפילו החזר הוצאות נסיעה. הרופאים המקומיים והחולים היו מאוד מרוצים. יוזמתי זו, הייתה בעצם, התחלתה של רפואת המשפחה שהתפתחה במרוצת הזמן מסביב למרכז הרפואי סורוקה ושל בית הספר לרפואה שהוקם מאוחר יותר על היסוד הזה”.


פעילות זו הורחבה גם ליישובים נוספים ברחבי הנגב:

“למרות ההתנגדות של הנהלת מרכז קופ”ח, אני המשכתי ואף הרחבתי את הפעילות הזו גם ליישובים אחרים. התוצאה לא איחרה לבוא, האזורים בהם ביקרתי נתקבלו לבית חולים מקרים פחות מוזנחים ופחות מסובכים. במרוצת העבודה, נמשכה תשומת ליבי לעובדה שהיו יותר ילדים ליקויי שמיעה בעיירות הפיתוח מאשר בקרב ילדי הקיבוצים ותושבי באר שבע. ילדי העולים החדשים סבלו יותר מנזלות ממושכות ומדלקות אוזניים חוזרות ביחס לילדים ממשפחות ותיקות וילדי קיבוצים. בגלל הריחוק, המצב הכלכלי וחוסר ידע, הבריאות הוזנחה אצלם. אז, תכננתי לבדוק את כל ילדי כיתות א’ וב’ , בשלב ראשון בעיירות  ובהמשך את ילדי הקיבוצים. התכנון היה קל אך התברר לי כי היישום יהיה קשה מאוד. ביקשתי תקן חלקי של אודיומטריסטית לבדיקת שמיעתם של הילדים במקום מגוריהם ומכשיר אודיומטר נייד. אך לא קיבלתי אישור בקלות ועבר זמן רב עד שנתקבלו טיעוניי – כי כך ניתן למנוע סיבוכים, ניתוחים ואשפוזים מיותרים ולחסוך כסף רב בעתיד וכי הגילוי והטיפול המוקדם בליקויי שמיעה יתרום גם לקידום הילדים בבית הספר. לבסוף הנהלת קופ”ח הסכימה לתמוך בכך חלקית באמצעות ההסתדרות הכללית של עובדים בארץ ישראל. בשנה הראשונה בדקנו ילדים מכיתות א’, ב’ וג’ בבתי ספר של קרית גת, של נהורה והמועצה האזורית אבן שמואל. בין הילדים שנבדקו, נמצאו 11% ליקויי שמיעה, אצל 2% מהם היו ליקוי שמיעה מסוג עצבי שהופנו לשיקום. אצל 9% הנותרים היה ליקוי מסוג הולכה עקב דלקת סנובית וילדים בודדים סבלו מדלקת כרונית של האוזן התיכונה. מתברר שרובם פיגרו בלימודים בכיתותיהם. הם טופלו בתרופות ו/או בניתוח, שמיעתם חזרה לנורמה או קרוב לנורמה ובמעקב גילינו שחל שיפור ניכר גם ברמת הלימודים ובהישגים של הילדים,  אחדים מהם אף הצטיינו בלימודים. בדיקות השמיעה בבתי ספר בוצעו על ידי האחות נילי ורעייתי מלכה שעבדה בתחילה בהתנדבות.
בעקבות עבודה זו  אישרה ההנהלה המרכזית של קופת חולים  תקן חלקי לביצוע העבודה.”

פרופסור סידי זכה  בפרס-מענק של 2.000 לירות מקרן ההשתלמות של הסתדרות העובדים בארץ ישראל.

פרופסור סידי ראה בכך הצלת נפשות, פשוטו כמשמעו ומכאן ניתן להבין את המוטיבציה ואת ההשקעה העצומה שהקדיש לנושא וכאשר חלק נכבד מכך בהתנדבות.

על היחס המיוחד שהיה לו לילדים החרשים ועל הקשיים והאתגרים שעמדו בפניו ניתן ללמוד מדברים שכתב:

“בשנים הראשונות לעבודתי בב”ח המרכזי לנגב היו בו מח’ אורתופדית, מח’ פנימית, מח’ לכירורגיה כללית, מח’ ילדים, מח’ גינקולוגית ויולדות. כזכור, לי ניתנו שתי מיטות בחסד במח’ לכירורגיה כללית עד שההנהלה נאלצה לעלות את התקן בהדרגה. חסרו מח’ לניתוחי ראש ומח’ נוירולוגית, מחלקות לטיפול בכוויות וניתוחים פלסטיים. לכן, כשהגיעו מקרים של חבלות ראש בלילות הזקוקים לטיפול דחוף, נאלצתי להגיש להם את העזרה הראשונה. היו אז בכל באר שבע, רק שני רופאי שיניים שלא היו מסוגלים לבצע עקירות כירורגיות. לא היו לנו מספיק מכשירים מתאימים לעבודה במרפאה ולניתוחי אף, אוזן וגרון. עברו חודשים ואף, שנים עד שקיבלתי את הציוד המינימאלי הדרוש, אודיומטר לביצוע בדיקות שמיעה, מיקרוסקופים לבדיקה ולניחוחי אוזניים. למדתי לעבוד באלתורים עם מה שהיה.

“כמנהל מחלקה בבאר שבע, לא הייתי חייב לבצע תורנויות. בערבים חזרתי הביתה לאחר יום העבודה, אך מאחר ובמרוצת השנתיים הראשונות לא היו לי עוזרים, היו מזמינים אותי לחדר מיון לטפל בכל המקרים הדחופים ולנתח כשהיה צורך, לכן נאלצתי להעדר מהבית לעתים קרובות ולמשך שעות רבות. הנהלת המחוז אישרה לי קבלת חולים בבית בתשלום לאחר שעות העבודה, אך סידור זה לא היה לנו נוח מהרבה בחינות. לכן המשכתי ללכת לבית חולים לטפל במקרים דחופים לאחר שעות העבודה הרגילות. עבדתי קשה. היה עלי לטפל בכל אוכלוסיית באר שבע והסביבה, שחייה שנים רבות בתנאים קשים, במעברות ועיירות פיתוח, בהזנחה וללא טיפול רפואי ראוי ולהקים מחלקה ומנגנון שיוכל להתמודד עם המצב הקיים. מלכה שהייתה בעלת ניסיון רב בטיפול בחולים בהרבה שטחים, למרות כל הקשיים, שתפה פעולה ועזרה לי מאוד ליישם את התכניות. לאחר זמן קצר, אף, הצטרפה אלי להוציא לפועל מבצע לביצוע בדיקות שמיעה לילדי הפריפריה במעברות ובעיירות הפיתוח, שם הצטופפו עולים חדשים בעיקר מצפון אפריקה. היא נסע באוטובוסים ובטרמפים לישובים המרוחקים הללו ומאוחר יותר גם לקיבוצי הסביבה. וזאת במסגרת הפעילות של המחלקה במרכז רפואי לנגב, בבאר שבע. כך סללנו יחד את הדרך לגילוי מוקדם של הילדים החירשים וכבדי שמיעה, לטיפול בהם ולשיקומם.

זו כמובן הייתה עבודה נוספת על ניהול המחלקה ולטיפול בחולים המאושפזים. עלי לציין כאן, שללא עזרתה של מלכה, גם כמו בשטחים אחרים המבצע החשוב הזה לא יכול היה לצאת לפועל. קיבלנו שבחים מד”ר קורין, ממחלקת אף, אוזן וגרון של המרכז הרפואי שיבא, שהקים לראשונה מוסד קטן לחינוך ילדים חירשים- מיח”א.

כעבור זמן, בשנת 1964, בעזרתן של מספר מתנדבות מבאר שבע, הוקמה מיח”א  באר שבע. ובתמיכה של דר קורין ז”ל ואטל כהן ז”ל ממיחא תל אביב

וילדים חרשים רבים שאותרו על ידי פרופסור סידי זכו לקבל שיקום במסגרת מתאימה כדי שיוכלו ממש את הפוטנציאל הטמון בהם.

המרכז השיקומי עליו חלם פרופסור סידי ועבד כל כך קשה כדי להקימו , פועל בבאר שבע מאז 1964 , מצוייד במיטב הציוד ובו אנשי מקצוע אשר ממשיכים את חזונו של הרופא החלוץ פורץ הדרך והאמיץ  שבצניעות רבה חלם לתת מענה הולם לילדים החרשים וכבדי השמיעה ולמשפחותיהם בנגב .אנו במיחא באר שבע זוכרים אותך תמיד.